פסק-דין בתיק ס"ע 10750-08-09

בפנינו תביעתה של הגב' סימונה סבגי (להלן - התובעת) כנגד מעסיקתה לשעבר חברת ש.י.א - סטור בע"מ (להלן - הנתבעת) ומנהלה לתשלום הפרשי דמי הבראה, דמי חגים ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בשל תקופת עבודתה אצל הנתבעת.

כמו כן עתרה התובעת לחיוב הנתבעים בתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, ופיצויים בגין נזק ממוני ולא ממוני לרבות פיצויים ללא הוכחת נזק, בשל הפרת הוראות חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן - חוק עבודת נשים) וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן - חוק שוויון הזדמנויות) בשל פיטוריה, לטענתה בתקופת הריונה.

נקדים אחרית דבר ונציין, כי בפתח הדיון בפנינו ובסיועו של בית הדין, הגיעו הצדדים להסכמה על מחיקת מנהל הנתבעת מכתב התביעה ללא צו להוצאות וכן הגיעו להסכמה בכל הנוגע לשווי הזכויות והפיצויים בגין נזק ממוני המגיעים לתובעת, ולהסכמתם זו ניתן תוקף של פסק דין חלקי על ידינו.

משכך, נותרה להכרעתנו תביעתה של התובעת לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בגין נזק לא ממוני ופיצויים ללא הוכחת נזק, בשל טענותיה להפרת הוראות חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות על ידי הנתבעת, בשל פיטוריה, לטענתה, בתקופת הריונה.

העובדות

ואלה העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו:

1.         הנתבעת הינה חברה שעיסוקה בממכר מוצרי מזון המפעילה בין היתר מיני מרקט.

2.         התובעת הועסקה החל מיום 22/7/05 בתפקיד משרדי אצל הנתבעת, כפוף למחלוקת בין הצדדים האם כטענת התובעת היא הועסקה כמנהלת חשבונות ומזכירה או שמא כטענת הנתבעת התובעת הועסקה כפקידה.

3.         מכל מקום, אין חולק בין הצדדים כי התובעת התקבלה לעבודה אצל הנתבעת בהיותה אם לשני ילדים קטנים.

אף אין חולק בין הצדדים, כי עם קבלתה לעבודה הבהירה התובעת למנהל הנתבעת ולאמו שעבדה בעסק כי היא מתכוונת להיכנס להריון נוסף, ואף אין חולק בין הצדדים כי במשך תקופת עבודתה אצל הנתבעת, עברה התובעת טיפולי פוריות, אשר בעטים נדרשה להיעדר לעיתים מעבודתה, כאשר לשיטת התובעת עצמה היא זכתה לאורך כל הדרך לברכתם של מנהל הנתבעת, אמו ואף אשתו ולתמיכתם המלאה בכל התהליכים שנאלצה לעבור במסגרת הטיפולים הנ"ל.

4.         בחודש 12/07 עברה התובעת טיפול הפריה חוץ גופי שהצליח  והיא נכנסה להריון, כאשר לשיטתה היא זכתה לאיחולי הצלחה מהממונים עליה והם אף טרחו להקל עליה בעבודות המשרד בשל כך.

5.         ביום 18/1/08 נתקפה התובעת בדימומים וסרה מיידית לקופת חולים, שם נבדקה על ידי הרופא שהורה לה על מנוחה מוחלטת עד להפסקת הדימום (ראה: נספח ו'  לתצהיר התובעת).

            ביום 22/1/08 נבדקה התובעת על ידי רופא גינקולוג שאיבחן כי שק ההריון יושב נמוך והמליץ על מנוחה (ראה: נספח ז' לתצהיר התובעת).

לדברי התובעת, מיד עם היודע לה על הצורך במנוחה כאמור, היא עדכנה את הנתבע על כך, כאשר לדבריה הנתבע קיבל את הדבר בהבנה ואף איחל לה בריאות והצלחה בהריון.

כעולה מאישור המוסד לביטוח לאומי מיום 18/5/08 (ראה: נספח טו' לתצהיר התובעת), הרי שהמוסד לביטוח לאומי הכיר לתובעת בזכאותה לגימלת שמירת הריון מיום 21/1/08 ועד ליום 14/4/08 ועד בכלל.

6.         אין חולק בין הצדדים, כי ביום 16/3/08 הגיעה התובעת מיוזמתה למשרדי הנתבעת. לטענת התובעת, והגם שעל פי אישורי המחלה שבידיה היא היתה אמורה לשהות בשמירת הריון, היא החליטה מיוזמתה להגיע ל"עבודה סדירה".

לדבריה, היא הבחינה בשלב זה כי אמו של מנהל הנתבעת (להלן - כרמלה), אינה שמחה לראותה כתמול שלשום, כאשר לשיטתה בסביבות השעה 12:00 פנתה אליה כרמלה באלו המילים, כפי שצוטטו בתצהירה:

"אני כבר לא יכולה יותר להמשיך ככה" וכן:  "תראי סימונה, אני לא רוצה שתעבדי חינם אין לנו כסף לשלם לך, אני יודעת שאסור לנו לפטר אותך, אבל אני לא רוצה שתעבדי בחינם, לשרון (מנהל הנתבעת - א.ר.ק.) היה קשה לדבר איתך על כך, ולכן  אמרתי לו שאני אדבר  איתך במקומו".

לדברי התובעת בתצהירה בשלב זה היא החלה להרגיש ברע, אך אזרה אומץ והשיבה לכרמלה לטענתה: "תיארתי לעצמי שתפטרו אותי אבל לא העליתי בדמיוני שבמהלך ההריון תעשו זאת,  אלא תדחו זאת לפחות לאחר שובי מחופשת הלידה".